עיריית נתניה נ' בוני חושן בע"מ

פסק דין

התובעת הגישה תביעה לתשלום חיובי ארנונה לשנים 2001-2002.

הנתבעת הינה הבעלים ומפעילת בית מלון "בלו וויס", בנכס המצוי בתחום שיפוטה של התובעת, הידוע כחלק מחלקה 6 בגוש 8262, המצוי ברחוב גד' מכנס 22 בנתניה, בגודל 5,251 מ"ר ובסיווג 906 (להלן: "המלון" או "הנכס").

ביום 19/7/2007 שלחה הנתבעת הודעה לצד ג', מדינת ישראל-משרד התירות, לחייבה בשיפוי או השתתפות בגין כל סכום בו תחויב.

הנתבעת טוענת כי בשנים 2001-2002, לאור אירועי האינתיפאדה והתדרדרות המצב הביטחוני, החליטה ממשלת ישראל לסייע לבתי מלון באמצעות מתן הנחה לתשלומי הארנונה השנתית. שיעור ההנחה עמד על 66% לשנת 2001 ו- 50% לשנת 2002, כאשר העירייה אמורה לשאת במחצית ההנחה והמדינה באמצעות משרד התיירות במחצית השנייה.

העירייה טוענת שלפי ספריה הנתבעת חייבת חיובי ארנונה בגין השנים 2001 ו-2002 בסך של 358,272 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. דרישות התשלום בגין חיובי הארנונה נשלחו לנתבעת מספר פעמים, למרות הדרישות וההתראות לא פרעה הנתבעת את חובה כלפי העירייה.

6. הנתבעת טוענת כי החיוב נשוא התביעה הינו מחצית ההנחה אותה היה על מדינת ישראל לשלם לתובעת , היינו, היה עליה לשלם רק חלק מחיוב הארנונה וחלק זה שולם על ידה ואילו צד ג' הוא זה שצריך לשלם את יתרת החיוב הנתבע על ידי התובעת.

בהרחבה טוענת הנתבעת כי בשנים 2001-2002 בעקבות האינתיפאדה השנייה והתדרדרות המצב הביטחוני, החליטה ממשלת ישראל לסייע לבתי המלון באמצעות מתן הנחה לתשלומי ארנונה. ההנחה עמדה על שיעור של 66% לשנת 2001 ו- 50% לשנת 2002, כאשר התובעת אמורה לשאת במחצית משיעור ההנחה ומדינת ישראל באמצעות משרד התיירות אמור לשאת במחצית השנייה.

7.בשנת 2003 שילמה הנתבעת לתובעת תשלומים ע"ח חוב הארנונה. התובעת ייחסה את התשלום לחלקה של הנתבעת בתשלום הארנונה לשנים הנ"ל והיתרה נזקפה על חשבון חיובי הארנונה לשנת 2003.

במועד התשלום הודיע מר יוסי סווירי מטעמה של התובעת לנציג הנתבעת כי קיימת מחלוקת בין התובעת לבין משרד התירות בשאלת מעמד הנכס כמלון.

הנתבעת מפנה בעניין זה למכתבו של יעקוב משיח, ממונה ארצי לביקורת שירותי תיירות, מיום 18/9/03 בו נכתב כי מלון בלו וויס משמש רק חלקית כמלון (30%) ושאר המבנה הינו דירות שנמכרו או דירות להשכרה. לפיכך, נקבע כי המלון זכאי להנחה חלקית בלבד.

התובעת באמצעות מר סוירי פנתה למשרד התיירות ביום 9/4/06 במכתב זה מציינת התובעת כי על אף הקביעה כי המלון זכאי להנחה חלקית בפועל לא הועברה כל השתתפות בגין ההנחה כאמור. עוד נכתב כי נפלה שגגה במכתבו של מר משיח באשר שטח המלון הינו 5,250 מ"ר ולא 30% כנטען במכתב הנ"ל. התובעת ביקשה ממשרד התיירות לשלם את חלקו ע"פ ההנחה שניתנה. תשלום זה לא בוצע.

בהמשך סירב משרד התיירות לשלם את סכום ההנחה בטענה כי הנתבעת שילמה את חלקה בחיוב באיחור.

טענות המדינה

8.המדינה אינה חולקת כי אכן נפלה שגגה במכתבו של מר משיח הנ"ל, ומודה כי לאחר עיון ובדיקה אכן שימש הנכס כבית מלון בשנים 2001-2002 (סעיף 6 תצהיר עדות ראשית מטעם צד ג').

9.המדינה טוענת כי אילו הייתה הנתבעת משלמת את חלקה בדמי הארנונה במועד, עד תום אותה שנת מס, כנדרש בתקנות, היא אכן הייתה זוכה למענק בגין אותו שטח שהוגדר כמלון. ואולם, התשלום בוצע באיחור , בשנת 2003, ועל כן נשללה ממנה ההנחה שהגיעה לה.

המדינה מפנה לדו"ח הנחות ארנונה עיריית נתניה בשנת 2002 שהוכן ע"י משרד רו"ח זיו האפט בעבור משרד התיירות (נספח א' לכתב הגנה מטעם צד' ג') (להלן: "דוח ביקורת"). בדוח נקבע כי מתוך 26 בתי מלון בעיר נתניה, 2 בתי מלון בלבד זכאים להנחה בשנת 2002 לאחר ששילמו את חלקם במועד.

המדינה אינה חולקת כי משרד הפנים שילם בעבר את ההנחה לבתי מלון שונים אשר לא עמדו בתשלום היתרה בשנת המס הרלוונטית, אך לשיטתה תשלום זה בוצע ע"י משרד הפנים ובטעות יסודו, ואין לחזור על אותה שגגה.

דיון

10.כאמור הצדדים אינם חולקים כי הנכס שימש כמלון והמחלוקת הינה בשאלה האם זכאית הנתבעת להנחה. התובעת עצמה אינה חולקת כי התובעת זכאית להנחה ובהתאם הופחת חיוב הארנונה באופן שהתובעת נשאה בתשלום מחצית מסכום ההנחה בשנים 2001-2002.